מאת נועה כהן | משפיענית רשת |
בשנים האחרונות אנו מוצאים עצמנו מוקפים בסלוגנים רוחניים של העולם החדש: בטלוויזיה, בפרסומות, בהרצאות, וכשעומדים בפקקים באילון, הכל מלא באמרות כמו "לחלום בגדול", "בוא לפרוץ את הגבולות של עצמך", "תחייה את החלומות שלך" ועוד (טוב שיקרתי, על אילון יש בעיקר את המסר: "את מכוערת ותישארי לבד לנצח" כאילו, פוסטרים של בר רפאלי…).
לאחרונה התחלתי ללמוד NLP (שיטה שנוסדה בשנות ה-70' ועובדת על שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות, התגברות על טראומות וחרדות, למידה כיצד לתכנת את המוח שלך בהתאם לתוצאות שאתה רוצה להשיג, ועוד המון מילים שעושות קיצי לאוזן). בשיעור הראשון סיפר כל אחד בתורו מה מביא אותו לקורס. כתבתי לי כמה סיבות, ועם כל אחד ואחת שדיברו על הדברים שהם רוצים לשנות/לשפר/להשיג בחייהם, הרשימה שלי התארכה עד שמילאה דף a4.
"אני מיליונרית"
כעבור יומיים: מאוחר בלילה, מחר יום עבודה ואני לא נרדמת. הלב שלי דופק חזק כבכל פעם שמגיע הזמן להרפות, והאדרנלין הוא כבר אורח קבוע. מבין כל המחשבות נזכרתי במטרה שאחד הסטודנטים ציין: "להיפטר מאמונות מגבילות ומדפוסי חשיבה מגבילים". המממ… מעניין…
"אני אדמיין שאני מיליונרית!", אמרתי לעצמי. חחחח, מה קשור מיליונרית? את? שבינך ובין ביולוגיה אין כימיה? אני וריאלי זה פשוט לא, ואפשר להתעשר רק ממקצועות ריאליים. רגע. מי אמר שהדרך היחידה להתעשר היא לעבוד במקצועות ריאליים? ועל סמך מה הבנת שאת וריאלי לא הולך ביחד? האם בדקת את זה כמו שצריך בשנים האחרונות? והכי חשוב! מי אמר שאת לא יכולה להיות מיליונרית? יואו, זה אשכרה אפשרי. לא משנה שכרגע אני לא יודעת איך – אבל זה אפשרי!
תחושת פחד מיד מילאה את גופי. מה קורה פה? למה מחשבה חיובית כמו להיות מיליונרית כל כך מלחיצה אותי? נשמתי עמוק…"נסי שוב", אמרתי. "אוקיי. אני מיליונרית. לא משנה כרגע איך, אבל אני שם. טוב, מה עושים עם מיליון כסף?… דירה. קניתי דירה פה באזור מרכז תל אביב. "דמייני איך היא נראית, מה יש על הקירות, עם מי את יושבת שם ואיך נראים החיים שלך כמיליונרית", הנחיתי את עצמי ודמיינתי את כל הפרטים הקטנים והגדולים. באותו לילה הבנתי משהו חשוב מאד: שריר ה"לדמיין ולחשוב בגדול" שלי דורש חיזוק.
על פי הרבה מהגישות הקיימות היום וה-NLP בפרט, אנחנו יוצרים את המציאות שלנו, וכדי לעשות את זה טוב אנחנו צריכים לדמיין שכבר יש לנו את הדבר הזה שאנחנו רוצים להשיג. לא לבקש או להתפלל, אלא ממש לדמיין כאילו זה כבר קיים: מה אנחנו רואים, מה אנחנו שומעים, ומה אנחנו מרגישים בסיטואציה.
השריר הזה… חשבתם עליו פעם? (ניסיתי, ולא, סקווטים לא יעזרו כאן)
בשנות הילדות שלנו אנחנו כמו ספוג: אנחנו סופגים הכל מההורים, מהמשפחה, מהחברים ומהסביבה שלנו, ולפי זה מתקבעת תשתית דפוסי החשיבה שלנו, וזו הופכת להיות העדשה (או יותר נכון הפילטר) דרכה אנו חווים את החיים שלנו, לנצח. בואו נחזור לרגע לילדותנו: כמה פעמים אמרו לנו דמויות בעלות השפעה משמעותית ורבה על האדם שנגדל להיות, את המילים המצמצמות "אי אפשר" ו"אין ברירה"?
מבלי לשים לב גדלנו להיות אנשים שמגבילים את עצמם ומונעים מעצמם להיות "מצליחנים" וללכת אחרי החלומות שלהם, והאבסורד הגדול הוא שהמגבלות שאימצנו לעצמנו אינן מבוססות על שום הוכחה אמיתית. בעצם, יכולנו כולנו לגדול בסטייט אוף מיינד של "כל מה שאני רוצה אפשרי" ושל "אני לא יודע מה יהיה אבל אני יודע שיהיה מדהים" – במקום לפחד מהצל של עצמנו.
"אוקיי, זה מעניין אבל איך זה עוזר לי עכשיו?"
אז זהו, שזה בר שינוי בכל גיל: כשאנחנו מצליחים להיות ערניים לעצמנו ולא פועלים מתוך האוטומט הזה שהתרגלנו אליו, אנחנו יכולים להבין הרבה יותר בקלות מה הייעוד שלנו (כשנהיה גדולים, בעוד חמש דקות, או אפילו ממש עכשיו ברגע זה). נוכל גם להבין מה מבין ההתנהגויות והדעות הקדומות שלנו בכלל לא מגיע כתוצאה מחוויה אמיתית שחווינו, אלא, למשל, נטמע במערכת שלנו כששמענו בילדותנו אנשים מדברים.
עד כמה זה משמעותי להיות מודעים ולעבוד על עצמנו?
חישבו על עולם בו כולם (אני מקצינה, כן?!) יודעים להרגיע את עצמם, לא מפחדים מ'הלא נודע', מעריכים את כל הפרטים הקטנים בחייהם, אמיצים מספיק בכדי להשיג את מה שהם רוצים, ולא מפחדים לגלות על עצמם דברים חדשים. כל אלה יקפיצו את האנושות בכמה רמות.
אבל, אני מזהירה – וזה החלק המפחיד:
כשתרשו לעצמכם לחשוב בגדול ולדמיין מציאות שבה אתם חיים את החלומות שלכם, יכול להיות שתאפשרו לעצמכם לחיות חיים די מאושרים. ואם זה לא מספיק מפחיד, יש סיכוי שתפסיקו להתפשר על מה שלא מתאים לכם, תמצאו את מה שכן מתאים לכם, תשקיעו בו ותהפכו להיות הטובים ביותר בתחומכם. זיכרו – אתם מייצרים את המציאות שלכם. זה אומר שאם תתרכזו ברע שבחייכם, יהיה לכם בעיקר רע. לעומת זאת, אם תתרכזו בטוב שבחייכם יהיה לכם עוד ממנו. ומי יודע, אולי יום אחד תתעוררו למציאות שהייתה עבורכם לפני שנים רק דמיון מודרך של לפני השינה.
נועה כהן, 23, היא מנהלת מדיה חברתית ואושיית רשת עם למעלה מ-50 אלף עוקבים, סטודנטית לקופירייטינג בתרצה גרנות ותלמידה כיתה א' בלימודי NLP
